הגבעול שמתכופף ברוח

כשאנחנו פוגשים קושי, האינסטינקט הטבעי הוא להתקשח.

להיאחז חזק בעמדה, במחשבה, באופן שבו “הדברים אמורים להיות”.

אנחנו מאמינים שהמשמעות של כוח היא עמידה איתנה, בלי לזוז מילימטר.

אבל בטבע, דווקא מי שיודע להתכופף – שורד את הסערה.

גבעול חיטה דק, שנדמה חלש, שורד רוחות שמפילות עצים קשיחים ביותר.

הגמישות שלו מאפשרת לו לנטות עם הרוח, לחזור, ולפרוח שוב.

גם בנו קיימת היכולת הזו.

האפשרות להפסיק להילחם בכל משב רוח, בכל קושי, או מציאות שקיבלנו מבלי שרצינו.

הכוח שלנו טמון ביכולת להסכים לנוע יחד עם הקושי – מבלי לאבד את השורשים שלנו.

גמישות איננה חולשה. להפך, היא תוצר של הישענות איתנה ואמון עמוק שהשורשים שלנו חזקים מספיק בשביל שנוכל להתמסר לסערות.

גמישות היא הכרה בכך שהחיים תמיד זזים, ומשתנים בכל רגע נתון, ושאנחנו יכולים לזוז איתם – בלי לאבד את עצמנו