top of page
חיפוש

על פחד קהל וקבלה עצמית

הקדמה

פחד קהל הוא אולי הפחד הנפוץ, וכנראה גם העתיק ביותר. לא בדקתי אם המשפט הזה מבוסס מחקרית, אבל הוא מבוסס תחושת בטן של פסיכולוג בתחום של ביצועים מול קהל.


אני אסביר למה. בתקופת אבותנו שגרו בסוואנות של יבשת אפריקה, היה חשוב להישאר חלק מהשבט בשביל לשרוד (זה כן מבוסס מדעית). מי שהודח מהשבט שלו, לא יכל לשרוד כנגד האיומים בג'ונגל.


שני מליון שנים קדימה, ההדחה מהשבט התחלפה בחרם כיתתי, שיימינג בפייסבוק, שריקות בוז ופיטורים. הנמרים בג'ונגל התחלפו באיומים רגשיים כמו תחושת בדידות, או חוסר ערך ("אני לא מספיק"), או חוסר אהבה ("אי אפשר לאהוב אותי").


מאחר שלכולנו חשוב להיות נאהבים, להרגיש בעלי ערך, ולהיות בתוך רשת חברתית תומכת, אז לכולנו חשוב מה אחרים יחשבו עלינו. לכן רבים מאיתנו חווים במידה כזו או אחרת פחד קהל.


אחרי שביססתי את תחושת הבטן שלי לגבי השכיחות הגבוהה, וההסטוריה רבת השנים של פחד קהל, בואו נדבר על מה עושים איתו.


מה עומד מאחורי פחד קהל?

השם המלא שהמצאתי לפחד קהל, הוא פחד משיפוטיות שלילית של אחרים. או ביומיומית: פחד ממה יחשבו עלי. מה שקובע את העוצמה של פחד הקהל, הוא כמה אני מאמין שהשיפוטיות של האחר, קובעת את מי שאני. מבולבלים? ההסבר בדרך.


אנחנו יצור חברתי והדימוי העצמי שלנו מתפתח בהדרגה בסביבות חברתיות, דרך הפידבקים של הסובבים אותנו והמשוב מהחברה. כלומר, אנחנו קולטים את האופן שבו שבו אחרים מגיבים להתנהגות מסוימת שלנו, ומסיקים על טיבה דרך המשוב הסביבתי: תגובה חיובית- אני טוב, תגובה שלילית- אני רע.


על התהליך הזה מבוסס המשפט של הסוציולוג צ'ארלס קולי: "האדם אינו מי שהוא חושב שהוא. הוא גם אינו מי שאחרים חושבים שהוא. הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא." במשפט הזה יש רמז למקום קבורתו של הכלב (דהיינו למה עושים עם פחד קהל).


התמודדות עם פחד קהל - הפתרון

אם הדימוי העצמי תלוי במה שאני חושב שאחרים חושבים עלי, ויש לי יכולת השפעה מסוימת על מה שאני חושב, אפשר להתגבר על פחד במה. ובעברית: יש לנו יכולת לקבוע איך אנחנו חושבים על עצמנו, במנותק ממה שאחרים חושבים, בגלל שהכל קורה בראש.


הכל מתחיל מהחלטה שמעכשיו מה שקובע את הדימוי העצמי שלי, הם קריטריונים שאני מציב, ולא דעה או שיפוטיות של אחרים. אני בוחר על בסיס מה למדוד את הדימוי העצמי שלי. אני מחליט מתי להאדיר את עצמי, ומתי לבקר את עצמי. אני בוחר לאיזו ביקורת להקשיב, ואיזו ביקורת לדחות.


ההחלטה צריכה להתקבל ממקום של הבנה שמהיום אני מסוגל להקשיב באוזן מלאה לדעה של אחרים, אבל לשים פילטר במסלול שמוביל לדימוי העצמי שלי. הבנה שאני מסוגל לפקפק בדברים שנאמרו ולשאול את עצמי בכנות, "האם התגובה של האחר אכן מעידה על מה שאני שווה"?


קבלה עצמית קודמת להתמודדות עם פחד קהל!

חשוב לסייג את העצות בפוסט הזה, ולהגיד שהן מיועדות לאנשים שמסוגלים לנהל תקשורת חמה וחומלת עם עצמם. לפעמים צריך ללמוד לעשות את זה, דרך קבלה עצמית של כל החלקים שמרכיבים אותנו. ללמוד לאהוב גם את הפגמים שבתוכנו, ולראות אותם לצד החוזקות שבנו, כמו פאזל מורכב ויפהפה.


אי אפשר בלי שיר

ולסיום, ציטוט מתוך השיר "סחרחורת" של הראפר טונה: "איך לא אפול לחרדות קשות אם אני את עצמי לא אוהב"



54 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page