נקודת המוצא
בסופו של היום, זה תלוי בסיפור שאנחנו בוחרים לספר לעצמנו.
אחת מנקודות המוצא שלי היא שכל אחד מחזיק סיפורים, שרצים בראש בתגובה לכל מיני אירועים. הסיפורים האלה מכילים מידע לגבי תחום, אירוע, אדם או אובייקט, והם משפיעים על תגובות האדם באופן דומה לאיך שקוד משפיע על פעולה של תוכנת מחשב.
לשם המחשה בואו נביט על אירוע שלכולנו יש סיפורים לגביו: סיום של מערכת יחסים. סיפורים אפשריים בתגובה לאירוע כזה עשויים להיות: 1. "אני אף פעם לא אמצא מערכת יחסים כזאת". 2. "למדתי את מה שאני צריך בשביל למצוא מערכת יחסים מתאימה יותר עבורי". אתם כבר יכולים לנחש שהתגובה הרגשית לשני הסיפורים האלה תהיה שונה. והרגשות השונים שנובעים מהסיפורים יפעילו התנהגויות שונות, כמו קוד שמפעיל תוכנת מחשב.
למה יש לנו סיפורים בראש?
הסיפורים הם טריק שהמוח עושה בשביל לחסוך באנרגיה. המנגנון פועל לפי החוקים הבאים: אסוף מידע חיוני על אירועים, שמור אותו, הפעל אותו בתגובה לאירועים דומים. תארו לכם כמה אנרגיה היתה מתבזבזת אם המוח היה צריך ללמוד מחדש כיצד להגיב לכל אירוע קטן.
המנגנון הזה הוא למעשה הסיבה שאנחנו לא חווים אירועים באופן אובייקטיבי כפי שהם, אלא את מה שאנחנו חושבים ויודעים על האירועים האלה. כשעובר לידינו ג'וק אנחנו לא חושבים "וואי הינה ג'וק בצבע חום, עם שש רגליים ושני מחושים". הסיפור שעובר לנו בראש יותר קרוב ל"הוא בטח הגיע הגיע מהביוב ויש לו מחלות". התגובה הרגשית לסיפור הזה תהיה לרוב גועל או פחד, מה שיוביל להתנהגות מסוג בריחה.
הסיפור מביא לכך שאנשים שונים מציגים תגובה שונה לאותה סיטואציה. ההיגיון הוא דיי פשוט: אנשים שונים נחשפים במהלך החיים לחוויות שונות שמייצרות סיפורים שונים. ככל שחוויה מסוימת מכילה מטען רגשי חזק יותר, כך עולה הסבירות שהסיפור הנלמד ממנה ייטמע במערכת וישלוט בהתנהגות בעתיד.
מאיפה מגיעים הסיפורים?
אפשר להבין מהנאמר שאף אחד לא נולד עם סיפורים. ילדים הם הוכחה מהלכת לכך, כיוון שהם יצורים שעל המערכת שלהם נצרבו מעט סיפורים, יחסית לאדם בוגר. לכן, במקרים רבים הם יחפשו את הסיפור המתאים לאירוע מסוים דרך הסביבה שלהם. למשל, ילד שנופל ברחוב ולא משוכנע לגבי חומרת האירוע, יסתכל על התגובה של אחד ההורים בשביל להבין באיזה סיפור לבחור.
בשורה התחתונה, בחירת סיפורים היא מיומנות נרכשת!
מה שמוביל אותי לנקודה: אפשר לבחור סיפורים! הרבה אנשים חווים את הסיפורים שלהם כאמת מוחלטת בלתי ניתנת לערעור. הם אוחזים בסיפורים הללו בטענה שזה מעניק להם שליטה על חייהם. אבל האמת היא ששליטה אמתית נובעת מהיכולת לשחרר סיפורים שלא משרתים אותנו, ולבחור בסיפורים שיניבו את הרווח הפסיכולוגי הגדול ביותר. סיפורים שיובילו להתנהגות שתואמת את הרצונות והערכים שלי. סיפורים שיסבו מינימום נזק לעצמי ולקרובים אלי. ואת זה ידידיי, אפשר ללמוד לעשות.
מדהים!! שנזכה לבחור את הסיפורים הנכונים ולהעזר באלו שעוזרים לנו לבחור כאלה.