בראשית היה פוטנציאל
אנחנו נולדים לעולם עם מעט מיומנויות והמון פוטנציאל. חלק מהפוטנציאל הזה יתממש בזכות התנסות וחלק לא. במילים אחרות ההתנסות והמאמץ שנשקיע במהלכה, יקבעו את ביטוי הפוטנציאל של המיומנויות שלנו כלפי חוץ.
העניין הוא שכמות המאמץ שאנחנו משקיעים בהתנסויות שלנו, תלויה במטרות שהצבנו לעצמנו מבעוד מועד, והמטרות שהוצבו תלויות באמונה ובציפייה שלנו להשתפר באותה מיומנות.
התהליך עצמו
זה עובד כך: יש לי אמונה לגבי כמה אני טוב או לא טוב ביכולת מסוימת. בהתאם לאמונה הזאת, אני מייצר ציפיות על הביצועים העתידיים שלי באותה מיומנות. בהמשך, אציב לעצמי מטרה שמותאמת לציפייה הזאת, ולבסוף אשקיע את המאמץ הדרוש להשגת אותה מטרה.
זה אומר שאם אני מעריך שיש לי יכולת להשיג מדליית ארד בג'ודו, אשקיע את המאמצים הדרושים להשגת מדליית ארד בג'ודו.
וכעת, בוחן פתע: מי לדעתכם ישקיע יותר מאמץ באימונים ובתחרות- אדם שמאמין שהוא מסוגל לזכות במדליית ארד, או מי שמאמין שהוא מסוגל לזכות במדליית זהב?
יש לי תחושה שקיבלתם מאה.
הטריקים של המוח נועדו לשמור עלינו
הנקודה היא שהרבה פעמים המוח שלנו מבצע הערכת חסר לגבי טיב המיומנויות שלנו. הוא מנמיך את האמונה שלנו בביצוע המיומנות, בשביל שלא נבנה ציפיות גבוהות מדי ואז נחווה אכזבה.
זה אומר שמסתובבים בעולם הרבה אנשים שמכוונים להשיג מדליית ארד, למרות שהיכולת האמתית שלהם היא להשיג מדליית זהב, אבל היא מסתתרת מאחורי הפחד להתאכזב.
אז מה עושים?
עכשיו שאתם מכירים את הטריק שהמוח עושה בהנמכת הציפיות, אתם יכולים לשים על זה סימן שאלה, ולשאוף גבוהה יותר ממה שאתם חושבים. זה יאפשר לכם להשקיע יותר מאמץ, ולהגיע קרוב יותר למיצוי הפוטנציאל האמתי של היכולת שאתם מעוניינים לרכוש.
Comentários