לפגוש את המציאות כפי שהיא

אנחנו לא באמת פוגשים את המציאות כמו שהיא.

מה שנראה לנו "עכשיו", עובר דרך שכבות צבע שנצברו עם השנים – חוויות, זיכרונות, כאבים ושמחות.

אפשר לדמיין את זה כמו עדשה ישנה שמלאה כתמים קטנים. כל כתם משנה את התמונה שלפנינו.

קחו לדוגמה אדם שמציעים לו לצאת לדייט עם מישהי חדשה.

היא חייכנית, נעימה וגם בלונדינית.

 ברגע שהוא שומע את המילה "בלונדינית", מתעורר כתם ישן – זיכרון מאקסית בלונדינית שהכאיבה לו.

בלי שהוא מתכוון, הדימוי של בת זוג פוטנציאלית נצבע בצבעי העבר. הוא לא פוגש אותה באופן נקי. הוא פוגש אותה כשברקע יש את ההד של החוויה הקודמת.

וכשהכתמים שעל העדשה דוחים את מה שקורה עכשיו– מתחיל הרבה מהסבל שלנו.

יש בנו בקשה פנימית עזה שהמציאות תתיישר לפי הסדר הפנימי שלנו, וכשזה לא קורה- נוצר פער צורם.

קשב ניטרלי יכול להיוולד מתוך האפשרות לעצור לרגע ליד הצרימה, רגע לפני שאנחנו בוחרים תגובה.

העצירה יכולה לעזור לנו לשים לב לכתמים שמעוותים לנו את התמונה, ולהבין שהם רק שכבה – לא המציאות עצמה.

ואז בתוך השכבות, בין כתם לכתם נפתחים חלונות שקופים, שדרכם אפשר לראות את ההווה קרוב יותר למה שהוא באמת.

כך ניתנת האפשרות לפגוש את מה שקורה עכשיו, בניטרליות, ובלי ניתוח או וויכוח, אלא

פשוט

כפי

שהוא.