top of page
חיפוש

מיינדפולנס וחוסן נפשי: גלישה על גלי החיים

עודכן: 5 במרץ 2022

בשביל לבנות חוסן נפשי צריך להתאמן

חוסן נפשי לא יכול להתהוות במחוזות של שמחה ושלווה תמידית, אלא במקומות שבהם חווים תחושות לא נעימות כמו עצב או תסכול, ולא קורסים תחתיהן. דרך החשיפה לרגשות כאלה, ולצד העומק לפגוש אותם מבלי לנסות להתחמק או להשפיע עליהם, אנחנו מאמנים את הנפש שלנו לגבש חוסן.


המציאות שלנו לא תמיד זורמת במי מנוחות

אנחנו חיים במציאות שבה יש תלות תמידית בין מה שקורה בסביבה שלנו, לבין התחושות שלנו. כך שבכל פעם שקורה משהו בסביבה שלנו, שלא תואם את הציפיות, הרצונות או הערכים שלנו, עשויות להופיע תחושות לא נעימות, ואין לנו שליטה על זה. לא על האירועים, וגם לא על התחושות הטבעיות שנובעות מהם. יכולה להיות לנו השפעה מסוימת, אבל לא שליטה.


מכאן, שהרצון להיות חסינים ובלתי תלויים לאירועים חיצוניים בחיינו, הוא לא רציונלי. בדר"כ לגישה שלנו יש פוטנציאל כזה או אחר לעזור לנו לשאת את התחושות הלא נעימות, ובכך להפחית את הסבל שנגרם מאירוע חיצוני.

אז מה עושים כשנפגשים עם רגשות לא נעימים? אחת מהגישות להפחתת הסבל, סובבת את שחרור הניסיון לחפש את הסיבות לתחושות הלא נעימות שעולות באופן טבעי מאירוע לא נעים. החיפוש הזה מתבטא בשאלות כמו "מה יש לי?"/"למה אני כל כך כועס?"/"אני לא מבינה מאיפה בא פתאום כל העצב הזה"/"למה אני לא רגוע?"/"מתי זה יעבור כבר?". המסע אחר הסיבות לתחושות יכול להיות מעייף וחסר תכלית, ולרוב התנועה המנטלית הזו תוסיף עוד סבל לכאב הטבעי שאנחנו חווים. לפעמים דווקא שחרור הניסיון למצוא את הפתרון, זה המפתח לפתרון

במקום לנסות להבין למה, אנחנו צריכים לפעמים להרגיש מה. כלומר, במקום להפעיל את הראש ולהתבחבש שעות נוספות בחיפושים ללא מוצא, אפשר להתאמץ להיצמד לתחושות של הגוף, ולמימדים היותר "אובייקטיבים" של החוויה. למשל אפשר פשוט לבדוק מה אני מרגיש בגוף עכשיו, ולהגיד "אני מרגיש עצב, וזה מותר", "ברור שארגיש אכזבה עכשיו", וכן הלאה.


עקרון החולפיות

מה שיכול לסייע לכך הוא להישען על האמונה שככה זה עכשיו, ושהגל הכואב הזה יחלוף. הגישה הזו מאפשרת לנו לצוף על הגלים החזקים של החוויה, שמגיעים כתוצאה מאירוע קשה שחווינו, ולא לקרוס ולטבוע תחתיהם.

לבחור איך להגיב לעצמנו פרנקל אמר פעם שבין הגירוי והתגובה, אפשר להתאמץ למצוא חופש לבחור כיצד להגיב לעצמנו. הוא מדגיש שנסיבות המציאות עלולות לקחת מאיתנו את החופש במרחב הפיזי, אבל לא את החופש במרחב הפנימי. כלומר אנחנו תמיד יכולים לבחור איך להתייחס לדברים שקורים לנו בחוץ, כמו גם לדברים שקורים לנו בפנים. המסע מתחיל בקבלה

זה מתחיל מללמוד לקבל את עצמנו גם כשלא נעים בפנים. פשוט לקבל מבלי לשאול למה זה קורה, ואיך אני מסלק את זה. פשוט לשהות עם התחושה בדיוק כפי שהיא, ולמנוע את הניסיון להשפיע עליה, לצד ההבנה שהגל הזה יחלוף. להסתכל עליה ולהגיד לעצמנו ככה זה עכשיו.


31 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page