באג במטריקס
אנחנו נוהגים לארח אורחים בסוכה, אז למה אנחנו לא נוהגים לארח את עצמנו בתוך עצמנו? ואהבת לרעך כמוך לא?
ולאלה מכם שתוהים לעצמם מה אני חופר לכם בערב חג שכזה, מציע לכם לקרוא עד הסוף.
איך רגשות פועלים?
לצורך ההסבר נדמה את הסוכה לגוף שלנו, ואת האושפיזין לרגשות שלנו.
הרגשות מגיעים לבקר בסוכה כשיש אי הלימה בין הסביבה החיצונית (כל המידע שנכנס דרך החושים), לסביבה הפנימית (ערכים, אמונות, שאיפות, ציפיות וכד').
כשיש הלימה בין שתי הסביבות האלה אז "הכל סבבה" ונעים לנו. לעומת זאת, כשיש אי הלימה, מופיעים רגשות לא נעימים.
למשל, אם יש לי בסביבה הפנימית ערך שאומר שחשוב לי להצליח בלימודים, ובסביבה החיצונית אני מגלה שקיבלתי ציון לא מספק, ארגיש אכזבה או תסכול. וככל שהפער בין הציון לשאיפות יהיה גדול יותר, הרגש יהיה חזק יותר.
הכלים שלנו להתמודד עם רגשות קשים לא תמיד מפותחים דיים
לצערי מערכת החינוך לא מצטיינת בללמד אותנו כיצד להתמודד עם הרגשות הלא נעימים. מעולם לא נתקלתי בשיעור על איך לאפשר לעצמי להיות עצוב, או על איך אפשר לווסת את הלחץ בסביבות מורכבות.
לכן, רבים מאתנו לא יודעים כל כך כיצד לארח את הרגשות הלא נעימים בגוף שלהם. התוצאה של היעדר הידיעה היא הנטייה להרגיש רע על כך שאנחנו מרגישים רע. ואז כשמופיע רגש לא נעים, האינסטינקט הוא להימנע מלהרגיש רע ולהדוף את הרגש, ובמקרים מסוימים לקרוס תחתיו.
הפתרון: ללמוד לארח רגשות בגוף כמו שמארחים אושפיזין בסוכה
כדי ללמוד לעשות את זה צריך קודם כל לזכור שרגשות באים לבקר אותנו באופן טבעי מדיי פעם לזמן מוגבל. ההבנה שהרגשות חולפים, מסייעת לנו לתת להם להישאר ולאפשר להם ללכת.
שנית כדאי להבין שברגשות יש רכיב של מידע על הדברים שחשובים לנו. למשל אם מגיעה להתארח אצלי אכזבה, סימן שמשהו חשוב בסביבה שלי, לא קרה כמו שרציתי. זה סימן טוב לגשת ולהבין מה כל כך חשוב לי.
דרך המידע הזה נוכל לבצע שני דברים:
1. לגבש ראיה צלולה יותר של עצמנו ושל הדברים החשובים לנו. .
2. להבין טוב יותר כיצד להתנהל בעולם, ולעצב התנהגות מותאמת ערכים.
שינוי הגישה שלנו כלפי רגשות, מתגובה של בריחה ולחימה, לכזו של אירוח והכלה, תוכל להביא לקרב אותנו לעצמנו ולבסוף לייצר התפתחות אישית וקבלה עצמית.

Comments