במסע שאני עובר יחד עם ספורטאים, אנשי במה או כאלה שפשוט בא להם להתמודד עם ארוע חשוב, מתישהו עולה השאלה: על מה אני צריך לחשוב בזמן הביצוע בתחרות/על הבמה/בראיון עבודה/בדייט/וכו'?
התשובה משתנה כתלות בביצוע ובמבצע, אבל המכנה המשותף למקום שצריך לכוון את התודעה בזמן ביצוע חשוב הוא זמן הווה.
כלומר בשביל שהביצוע יהיה יעיל, הראש שלי צריך להיות ממוקד במשימה עכשווית.
המערכת שלנו מומחית בלהגיב לאיומים פוטנציאלים בזמן עתיד ("מה יקרה אם לא אצליח"), בהתבסס על חוויות בזמן עבר ("כבר חוויתי כישלונות במצבים דומים").
לכן, אם הקשב נודד לאחד מהזמנים האלה, סביר שהמערכת תצא מאיזון: היא תהיה דרוכה מדי או רפויה מדי.
לעומת זאת, אם הקשב ממוקד במשימה בהווה, המערכת יכולה להתאים את המתח שלה למאפייני המשימה, כמו גיטרה שמכוונים את מתח המיתרים שלה לצליל ששומעים (בזמן הווה).
כשיש התאמה כזו, המחשבות, הגוף והמשימה הופכים לישות אחת שפועלת ביעילות ובזרימה.
Comments