גוף ונפש מה הקשר?

יש רגעים שבהם נדמה שהגוף והנפש הם שני עולמות נפרדים. אבל אם מקשיבים לעומק, מגלים שהם בעצם עובדים כמו צוות מתואם היטב.

אפשר לראות את זה דרך הדמיון בין המערכת החיסונית למערכת הרגשית.

שתיהן מתפקדות כמו שומרות סף. הן שואלות כל הזמן שאלה אחת פשוטה:

האם זה מזין אותי או פוגע בי?

המערכת הרגשית נולדה מתוך שני חוקים קדומים מאוד:

1. זכור איפה יש מזון.

2. זכור איפה יש סכנה.

לא בהכרח בסדר הזה...

כשהאדם הקדמון מצא עץ בננות בשל, הגוף שלו התמלא תחושה נעימה. הנעימות קידמה מוטיבציה לזכור לחזור לשם, בשביל להזין את עצמו ואת השבט שלו.

מצד שני כשהוא נתקל בלהקת צ'יטות רעבות, הופיעה תחושת כיווץ, דריכות, פחד.

הרגשות יצרו תחושות בגוף שהיו מצפן לאן ללכת ולאן לא כדאי ללכת..

עם השנים, הבננות והצ'יטות שינו צורה.

היום “בננה” יכולה להיות עבודה שמרגישה מדויקת, שיחה שמרחיבה את הלב, יצירה שממלאת משמעות.

ו“צ'יטה” יכולה להיות מערכת יחסים שמקטינה, סביבה תוקפנית, או עומס מתמשך שלא מקבל מענה.

המערכת הרגשית ממשיכה לעשות את אותו הדבר:

לייצר נעימות כשאנחנו מתקרבים למה שמזין אותנו,

ואי נעימות כשאנחנו מתקרבים למה שפוגע בנו.

במקביל, המערכת החיסונית פועלת בשקט בגוף.

היא מזהה פולשים, מרחיקה רעלים, מתמודדת עם וירוסים, ומאפשרת לחומרים חיוניים להיספג ולהזין אותנו.

גם היא שומרת על הגבול שבין פנים לחוץ בהקשרים של בטוח ומסוכן.

כשאחת מהמערכות נשחקת השנייה מגיבה לזה.

לחץ מתמשך שלא זוכה להקשבה יכול להחליש את ההגנה החיסונית.

וחולי מתמשך יכול להכביד על הנפש, להביא איתו תסכול, עצב, או תחושת חוסר אונים.

זו לא תקלה.

והבשורה המעודדת כאן היא שיש לנו השפעה.

כשאנחנו מזינים את הגוף- בויטמינים, תנועה, שמש, שינה, נשימה.. אנחנו לא רק מחזקים את מערכת החיסון של הגוף, אנחנו גם יוצרים קרקע רגשית יציבה יותר.

מהצד השני כשאנחנו בוחרים סביבה תומכת, קשרים שמכבדים אותנו, עשייה שיש בה משמעות, נתינה, חמלה פנימית וחיצונית.. אנחנו לא מטפלים רק בלב. אנחנו תורמים גם למערכת החיסונית שלנו.

שתי המערכות מדברות זו עם זו כל הזמן. אולי התפקיד שלנו הוא פשוט להקשיב, להיות עם מה שמגיע בין עם גופני ובין עם רגשי, ופשוט לתמוך.